הבחירות לרשויות המקומיות סיפקו מאז ומתמיד חדשות ואנקדוטות אודות המועמדים השונים, הן לראשות עירייה או מועצה כזו או אחרת. לפתע נשלפו מתהום הנשייה סיפורים ופרשיות, חלקם גם כלל לא נבדקו, לגבי מועמד כזה או אחר, הכל במסגרת קמפיין בחירות לרשות המקומית.
מועמד שבחר לטבול בביצה המקומית ידע כי הוא חשוף לציבור ויוצא כליל מאלמוניותו, אם ברצונו לכבוש את כס ראש העירייה או המועצה המקומית.
לא מעט מערכות בחירות מוניציפאליות היו רוויות במחוזותינו ביצרים והכפשות הדדיות, חלקן גם הוכרעו בין כותלי בית המשפט. נדמה היה שהכל מותר, אפילו הקמפיינים ברחובות נראים היום, במרחק הזמן, כלקוחים מעולם אחר.
נראה היה שהמועמדים ואנשיהם לא בחלו בשום אמצעי כדי להציג את מרכולתם. חלקם אפילו נעזרו בבעלי חיים כדי שאלה ישאו עליהם כרזות תמיכה במועמד כלשהו, חלקם הסתייעו ברבנים וגדולי תורה שנתנו את ברכתם למועמדים, מצד אחד, והבטיחו הרים וגבעות, שלא לומר גאולה שלמה ובריאות איתנה לתומכים במי שהם חפצים ביקרו.
היום, בעידן הרשתות החברתיות, הפייסבוק ועמיתיו, האינסטגרם והטוויטר, בין ציוץ לפוסט, כל זה כבר נראה אנאכרוניסטי, משהו ששייך לעבר. במקום שלטי חוצות ענקיים מעדיפים היום המועמדים להעלות פוסטים בפייסבוק, לצייץ בטוויטר ולשלוח וואטסאפ לטלפון הנייד. יותר זול, יותר יעיל ויותר מהיר. המסר מועבר במהירות האור.
ובכל זאת, בעידן שהנוסטלגיה צוברת במקומותינו שעות נוספות, שווה היה לפשפש בארכיון התמונות ולשלוף משם תיעוד מצולם של מערכות בחירות מלפני כמה עשורים, כדי להיווכח שפעם זה היה אחרת.
הקליקו על התמונות כדי לחשוף את העבר:
