כמעט בכל תוכנית לאיתור כישרונות מוזיקליים אפשר לזהות כבר בשלבי האודישנים את אחד הקולות העולים שיעשה חיל בתעשיית המוזיקה גם כשאור הזרקורים בתוכנית הריאליטי התורנית ייכבה. זמר או זמרת שירעידו את אמות הסיפים ויהפכו אודישן בנאלי ללהיט "יו־טיובי" תורן, ומכאן המטרה שלהם תהיה להיחשף כמה שיותר, גם אם לא בהכרח יזכו בתחרות. ברגעים הללו מתרחש קסם שבו כולם מבינים - יש שחקן חדש בתעשייה רוויית האומנים.
ראו גם:
כך פרצו לתודעה הישראלית כמה מהשמות הבולטים בתעשייה: עומר אדם שביצע את "אבא" של שלומי שבת, עידן עמדי שהביא לתודעה הישראלית את "כאב של לוחמים" המקורי שלו, וגם הנציגה הבאר־שבעית אגם בוחבוט, שריסקה את הצופים עם ביצוע בלתי נשכח לשיר "יא מאמא" של שמעון בוסקילה.
לרשימת האודישנים המכובדת הזו אפשר בקלות לצרף גם את אלדד כהן (32) שנולד וגדל בנתיבות. כהן, למי שהתעקש לא לשמוע רדיו או לפתוח יוטיוב בשנה האחרונה, הגיע ל"כוכב הבא" עם שיר ישן של קרן פלס "כלום לא טעים" שגם היא כבר שכחה מקיומו.
כדי להבין את סיפור ההצלחה של האודישן ההוא, השיר יצא לאחר מכן כסינגל לתחנות הרדיו והגיע עד למקום השישי המכובד במצעד הרשמי של גלגל"צ, לא דבר של מה בכך בתעשיית המוזיקה ובטח לא בעולם הריאליטי. דרך החתחתים שעבר הזמר המוכשר, מהבית הקטן בנתיבות ועד למקום השישי במצעד הנחשק, היתה ארוכה, מתישה, ולעיתים גם ללא אור בקצה המנהרה.
הלב נשאר כאן
אנחנו נפגשים בבית אמו בנתיבות, בית קטן וצנוע בשכונה ותיקה בעיר הבאבות, אך בפנים, השמחה וההמולה גדולה. נדמה שלכל אחד משבעת הילדים והנכדים יש את המקום שלו.
על החיבור למוזיקה: "ביקשתי ליום ההולדת מההורים שלי גיטרה, וכשקיבלתי אותה פשוט ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים שלי. לא משנה מה יהיה, אני והגיטרה לא ניפרד"
ברגע הראשון קשה להאמין שדווקא מהבית הקטן בו אנו נפגשים, גדל אחד מהשמות העולים והמבטיחים במוזיקה הישראלית כיום, אבל כמו שעוד מעט תגלו, החיים יכולים להיות מאוד מפתיעים.
על אף שבשנים האחרונות הוא מתגורר ברמת גן, כהן מקפיד להגיע ולבקר כמעט בכל שבוע בעיר בה גדל. "יש משהו בנגב בכלל, ובנתיבות בפרט, שלא קיים במרכז", הוא פותח את דבריו. "תמיד מתרחש כאן משהו. תמיד קורים כאן דברים. פעם זה האחים, האחיינים, מטלות הבית, ועוד. כל הזמן יש כאן התרחשות, אין רגע דל", הוא אומר. "זה קצת אירוני, אומנם על תל־אביב אומרים שהיא 'עיר ללא הפסקה', אבל אם תשאל את אמא שלי, הבית כאן זו אוטוסטראדה בפני עצמה".
סיפורי הילדות בנתיבות מציפים זיכרונות מהעבר, אבל הסיפור הבא אולי ממחיש יותר מכל את האווירה העממית בעיר. "היינו משחקים כדורגל במגרש שהיה נמצא ממש מאחורי הבית של שמעון בוסקילה. ככה כל יום משעה 14:00 עד 16:00 היינו מרעישים לו מתחת לחלון, ובכל פעם הוא היה יוצא מהבית עם סיגריה וצועק עלינו שנלך מהמגרש", מספר כהן. "יום אחד מישהו זרק עליי אבן ופתח לי את הראש.
על תהליך היצירה: "שאתה ניגש לטקסט, אתה מנסה להרגיש אותו בלב שלך. אתה רוצה שייבער שם משהו בקרביים שלך וככה להגיע לתוצאה הטובה ביותר"
"התחלתי לצרוח ממש בהיסטריה. שמעון ירד לראות מה קרה, וכשראה שפתחו לי את הראש, הוא לקח תחתונים שהיו תלויים על חבל הכביסה שלו, שם לי על הראש כדי לספוג את הדם ולקח אותי הביתה להורים", הוא מספר ובקושי משתלט על הצחוק. "ככה אני, ילד קטן, צועד בוכה ברחובות של נתיבות, עם תחתונים של שמעון בוסקילה על הראש", הוא מספר בחיוך.
אני והגיטרה
בית המשפחה מוגדר כדתי־לאומי. כיאה לשומרי המסורת בעדה המרוקאית, גם כהן הקפיד לסלסל בדיוק מירבי את טעמי המקרא בזמן שהתכונן לשבת בר־המצווה שלו. למרות שעד אז שרו בבית בעיקר שירי שבת, דווקא לימוד טעמי המקרא הפיל לו את האסימון.
"רק בנקודת הזמן הזו גיליתי שאני באמת שר יפה", הוא מספר. "המוזיקה תמיד נעה סביבנו בבית. ההורים שלי מאוד אוהבים מוזיקה, והיינו שרים סתם בשביל הכיף. אמא עם הנטייה לכיוון הישראלי־ים־תיכוני, ואבא שלי לעומת זאת מאוד אוהב להקות מהעולם הגדול", הוא מספר על החיבור הווקאלי המיוחד שבין "פינק פלויד" ל"לכה דודי". "מאוד אהבו לשמוע אותי קורא בתורה, וככה הייתי מוצא את עצמי יושב ולומד את פרשות השבוע וקורא בבתי הכנסת בעיר באופן קבוע".
כחלק ממסלול חייו של נער דתי חובש כיפה, גם סניף תנועת הנוער של "בני עקיבא" היווה נדבך חשוב בתהליך ההתבגרות שלו. "אני זוכר שהיתה לנו מדריכה בסניף שהייתי ממש מאוהב בה", הוא מספר בחיוך. "יכולתי לשבת ולשמוע אותה שעות שרה ופורטת על המיתרים, והייתי מהופנט. ביקשתי ליום ההולדת מההורים שלי גיטרה, וכשקיבלתי אותה פשוט ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים שלי. לא משנה מה יהיה, אני והגיטרה לא ניפרד".
כותב למגירה
ובימים שהכל נראה ורוד, דווקא אז מתעוררים הקשיים שיעצבו את אישיותו של הבחור הצנום עם הקול הגדול. בשנה שלאחר מכן החלו לצוץ בעיות בבית בין ההורים, מה שבסופו של דבר הוביל להפרדת כוחות בין ההורים, מה שהשפיע על אלדד ואחיו. "אבא מגיע הביתה כמעט בכל יום. הוא עוזר ודואג, הם עושים את זה יותר בשביל הבית והמשפחה".
בצל הפרידה של הוריו, הוא נאלץ לעזוב את הבית בשל מקרה שעדיין קשה להרחיב עליו וטילטל את חייו ולעבור להתגורר בהוסטל אליו הוא הגיע בסוף כל יום לימודים. במשך ארבע שנים תמימות נע הנער הצנום בין מסגרות שונות, ומילד נורמטיבי הפך אלדד לילד עם בעיות התנהגותיות, מצד אחד, אבל מגירת הכתיבה שלו התמלאה עד אינסוף.
"אני יכול לומר ללא ספק: המוזיקה הצילה לי את החיים", הוא אומר נחרצות, ומבעד למשקפיים העגולות אפשר לראות שהוא מחזיק את עצמו מלבכות. "אני, אלדד הקטן והגיטרה שלי, התמודדתי עם העולם הגדול, שלפעמים אתה מגלה שהוא לא כל כך נעים ונוח כמו שציירת אותו לעצמך".
כהן מספר כי בנעוריו מצא מפלט במוזיקה שאיפשרה לו לברוח מהמציאות ולהפליג במחשבות. "באותם ימים נגעו בי המון יוצרים ומבצעים ישראליים כמו אביב גפן, עידן רייכל וקרן פלס, מצד אחד, ומהצד השני של המפה התחברתי מאוד למוזיקה ערבית כמו פריד אל אטרש, ג'ורג' וואסוף ופיירוז", הוא מספר על תקופת ההתבגרות שלו.
"אני חושב שמכאן נוצר הטעם המוזיקלי המאוד מגוון שלי. עד היום המוזיקה שלי מושפעת מהכיוונים הללו, כולל אותו מאוול בפתיח של 'כלום לא טעים'", הוא מסביר. "כתבתי המון באותה תקופה על החוויות השליליות שעברתי. למה זה מגיע לי?".
לאחר ארבע שנים בהן עבר ממסגרת למסגרת, הגיע כהן לישיבה בירושלים, אבל הוא הרגיש פחות שייך למקום. "שעות הלמידה הרבות אילצו אותי לוותר כמעט לחלוטין על הנגינה. המוזיקה באה לידי ביטוי בעיקר בתפילות", הוא מסביר, "הייתי יוצא עם הגיטרה מהישיבה, נוסע לשוק מחנה יהודה, מתיישב ליד גיטריסט אלמוני בשם יהודה קיסר ומנגן", הוא אומר בציניות. "יהודה עם מעיל עור וכובע בוקרים, ואני לבוש בבגדים בצבעים של שחור ולבן וכובע של תלמיד ישיבה מנגן איתו ביחד".
כהן מגיע מבית דתי, ולמרות שהוא כבר לא חי את אורח החיים הדתי, הוא מצהיר ש"יש לי המון עם אלוהים. אני מאמין בקארמה ובדרך ארץ. אתה עושה טוב והטוב חוזר אליך. אני מאוד אוהב את שירי השבת והניגונים בבית הכנסת, זה משהו שהכתיבה שלי מאוד מושפעת ממנו. מבחינתי, הכתיבה הפיוטית היא בגדר גאונות", הוא אומר ומסכם, "שירים הם כמו תפילה. כולם יכולים להתחבר אליהם, גם אם אתה דתי וגם אם לא, העיקר להיות אנשים טובים שמחפשים את הטוב בכל אדם".
בקרוב: דואט חדש
כהן ריגש מדינה שלמה בתוכנית הריאליטי "הכוכב הבא" כשבחר לבצע את אחד משיריה הפחות מוכרים של קרן פלס. "את 'כלום לא טעים' הכרתי מאלבום שקרן הוציאה. זה שיר שהיא כתבה אחרי הפרידה מבעלה הראשון וההיכרות עם בעלה הנוכחי נועם טור בוונציה", מספר אלדד. "איפה שהוא, השיר הזה ליווה אותי בהמון מקומות בחיים שלי, וכל פעם שהיה לי רע, הייתי שומע אותו. קרן כאילו דיברה מהלב שלי".
על הקשר עם קרן פלס: "קרן מדהימה, היא פרגנה ומפרגנת עד היום. בתקופת הקורונה השתתפתי בפרויקט שלה שנקרא 'קונצרט בפיג'מה' ושם עשינו דואט ל'כלום לא טעים'. אני גם יכול לחשוף שבחגים אנחנו נוציא שיר חדש ביחד"
בשנתיים האחרונות, מספר כהן, חל בתוכו מהפך נפשי עמוק שהפך אותו מאדם מופנם וסגור לכזה שדווקא מחפש להכיר את העולם הגדול. כחלק מהתהליך הזה, החליט להגיע לאודישנים של "הכוכב הבא". "לא הגעתי לתוכנית בשביל האירוויזיון", הוא מסביר. "זה היה נטו מתוך מקום של תהליך אישי. עד אז סירבתי להשתתף בתוכניות כאלה, הציעו לי כמה פעמים. אבל ההחלטה שלי לחשב מסלול מחדש ולהתנסות, הביאו אותי הפעם להגיד כן", מספר כהן.
לאחר שלב אודישנים ראשון, הגיע כהן למבחן השופטים, ומשם נוצר הקשר עם פלס ושאר אנשי התוכנית. "קרן מדהימה, היא פרגנה ומפרגנת עד היום. בתקופת הקורונה השתתפתי בפרויקט שלה שנקרא 'קונצרט בפיג'מה' ושם עשינו דואט ל'כלום לא טעים'. הופעתי איתה עם השיר הזה ובאופן כללי היא עוקבת אחרי ומייעצת לי כל הזמן", מספר כהן בגאווה.
"אני גם יכול לחשוף כאן לראשונה, שבחגים אנחנו נוציא שיר חדש ביחד, דואט משותף עם קרן. כבוד עצום עבורי לשיר לצד היוצרת הגאונה הזו", הוא אומר בהתרגשות. "אני יכול לומר שעד היום, בנוסף לקרן, גם אסי עזר, רותם סלע ושירי מימון, סימסו לי ופירגנו לי על הסינגל החדש 'בכל קיץ'. זה מחמם את הלב לדעת שהצלחתי לגעת בהם. אסי גם שיתף את השיר אצלו בעמוד".
שיר פרידה
כשמדברים על "בכל קיץ", כהן לוקח אוויר וחיוך גדול מתפשט על פניו. השיר שנכתב על ידי לא אחר מאשר הפזמונאי נועם חורב, לקח את כהן למסע רגשי. "באותו ערב שהאודישן של 'כלום לא טעים' שודר, נועם יצר איתי קשר באינסטגרם וסיפר לי שהוא שמע את האודישן שלי ומאוד התלהב", מספר אלדד בגאווה. "קבענו להיפגש אצל נועם וחיים (יניב, הבעל של נועם - ד.כ) בבית וישבתי וסיפרתי להם את הסיפור שלי, וכך התחלנו לעבוד ביחד. נועם חורב הענק ואלדד כהן הקטן", הוא אומר ומדגיש את הפערים, "נועם שלח לי את הטקסט של 'בכל קיץ' ואני הלבשתי עליו את הלחן".
"בכל קיץ" הוא בלדה מרגשת שמדגישה את יכולות ההגשה וההלחנה של כהן. את השיר מלווה קליפ בו מככבים אלדד ובת זוגו לשעבר, והוא מתאר באופן אותנטי את סיפור הזוגיות שלהם.
"מאחורי הקליפ שצילמנו יש גם סיפור מעניין. היתה לי חברה טובה שהמון שנים הייתי מאוהב בה בסתר. אחרי 'הכוכב הבא' אזרתי אומץ והצעתי לה לצאת. יצאנו כמה חודשים ונפרדנו. בדיוק באותם ימים שלאחר הפרידה קיבלתי את 'בכל קיץ' והרגשתי שזה מתאר במדויק את הסיטואציה.
"חיפשנו מישהי לצלם איתה את הקליפ וליהקנו דוגמנית יפיפייה שתשחק לצדי, אבל משהו לא עבד שם", הוא מספר, "ואז עלה לי רעיון משוגע להביא את אותה בחורה לשחק לצדי בקליפ. שוחחנו והיא הסכימה להשתתף בו, ומאז יש לנו גם קליפ פרידה", הוא אומר בחיוך. "לא שגרתי, אבל זה רק מראה שגם דברים פחות טובים שקורים בחיים יכולים להסתיים בצורה טובה. יש כאן מסר".
איך אתה מקבל את משבר הקורונה שמונע מזמרים להופיע?
"כמובן שזה לא פשוט, אבל לשמחתי הצלחנו לנתב את תקופת ההסתגרות הזו ולמקסם אותה ליצירה", אומר הזמר המוכשר. "נועם שלח לי טקסטים ובבוקר היה מקבל אותם מולחנים ומוקלטים בוואטסאפ. עפנו באוויר. שלושה חודשים של עשייה משותפת, גם שאני שר וגם חומרים ששלחנו לזמרים אחרים כמו מירי מסיקה, אור עמרמי־ברוקמן (יוצא הכוכב הבא - ד.כ), דודו אהרון, ועוד. יצרנו קשר עם המון אומנים, ובקרוב, אני מקווה שהעשייה שלנו תצא לפועל גם לזמרים אחרים. מכאן נולדה ההחלטה שנועם יהיה המנהל האומנותי שלי וחיים יהיה המנהל האישי שלי".
לא מסתנוור בקלות
אין ספק שהעובדה שבנקודה מסוימת בהתבגרות שלו, כהן מצא את עצמו מאבד את התמימות, הוא פחות מסתנוור ממילים גדולות ולא נאחז בהבטחות. "יש לי אמון באנשים, אבל אני לוקח כל דבר בעירבון מוגבל עד שאין משהו מוחשי. מצד שני, ברמה האומנותית זה חיסרון", הוא מסתייג, "מהסיבה הפשוטה שכשאתה ניגש לטקסט, אתה מנסה להרגיש אותו בלב שלך. אתה רוצה שיבער שם משהו בקרביים שלך וככה להגיע לתוצאה הטובה ביותר".
אתה חושב שהכרחי לגור במרכז בשביל להצליח בתעשיית המוזיקה?
"ממש לא, בטח לא בדור של היום שבו האינטרנט זמין ואתה יכול לעשות הכל במחשב", מסביר כהן. "יש לא מעט להקות וזמרים טובים שיצאו מהדרום כמו 'כנסיית השכל' ו'טיפקס' משדרות, ומנתיבות יצא שמעון בוסקילה כמו שסיפרנו קודם. במקרה הגרוע ביותר, אתה יכול לנסוע ברכבת למרכז, לעבוד ולחזור הביתה בערב".
איך מקבלים בבית את ההצלחה שלך?
"מאוד מפרגנים", הוא אומר בשמחה. "שמחים בשמחתי ושאני מצליח בתחום שאני אוהב. בגיל 16 הייתי מושיב את כולם על הספה ומשמיע להם שיר שכתבתי, ולמחרת כולם היו שרים אותו. אז אולי עכשיו הם מבינים שהחזון שלי מתממש מול העיניים שלהם. זה מרגש שהכל קורה לצד המשפחה שלך ויש לך עם מי לחלוק את הרגעים הללו".
לכל העדכונים - חדשות באר שבע
