התפשטותו של נגיף הקורונה והגעתו השבוע גם לאזור הנגב גורמת להשלכות משמעותיות על ענף התעשייה והמסחר באזור. אמנם, על פי נתוני מרחב הדרום בהתאחדות התעשיינים, עדיין לא ניכרת השפעה של ממש על מצבם של העסקים באזור, אך מן הסתם ככל שהתפשטותו של הנגיף לא תיבלם, הרי שהדבר עלול להוביל למשבר חריף עד כדי השבתת וקריסת עסקים מקומיים.
מפעל 'פולישק' בקיבוץ ניר יצחק במועצה האזורית אשכול מתמודד בשנים האחרונות לא אחת עם המציאות הביטחונית נוכח מיקומו של הקיבוץ בסמיכות לגדר המערכת עם רצועת עזה. ההסלמות הביטחוניות כבר הפכו לשיגרת חירום בקרב חברי הקיבוץ בכלל, ועובדי המפעל, בפרט, אך המציאות העכשווית בה נאלץ המפעל הוותיק להתמודד מול השלכות נגיף הקורונה, היא מציאות שעד כה איש לא נחשף אליה והיא עלולה להשפיע על הפעילות העתידית של המפעל.
הפיתוח העסקי בהקפאה
מפעל 'פולישק' מייצר יריעות פלסטיק בטכנולוגיה ייחודית. 90 אחוז מתוצרת המפעל מיועדת לייצוא, בעיקר לארצות הברית, אירופה וסין. בימים אלה, כשהנחיות משרד הבריאות הולכות ומחמירות מיום ליום, מתמודדים במפעל עם ההשלכות הנובעות מכך.
"לנגיף הקורונה", ציין מנהל המפעל, יניר אהרונסון, "יש השפעה במספר מישורים. לאור ההתנהלות הממשלתית, הפסקנו את כל הנסיעות לחו"ל וייעצנו לעובדים לא לצאת לחופשות בחו"ל מחשש שהם יידרשו להיכנס לבידוד ביתי עם שובם ארצה. זו פגיעה משמעותית בפעילות שלנו. כל אורח שמגיע למפעל חייב לחתום על שאלון לגבי שהותו במקום כלשהו טרם הגעתו אלינו. אנחנו חייבים ליצור סביבה בטוחה".
נגיף הקורונה גם משפיע במישור הלוגיסטי. את רוב חומרי הגלם מייבא המפעל מחו"ל, ומצד שני, רוב תוצרתו מיוצאת ליעדים השונים בחו"ל. "רכשנו חומרי גלם שיספיקו לנו עד חודש ספטמבר", מספר אהרונסון, "והעברנו מוצרים מוגמרים למחסנים ברחבי אירופה וארצות הברית על מנת לפזר סיכונים למקרה של קשיים לוגיסטיים בהמשך הזמן. אנחנו מקווים שגם חומרי הגלם יגיעו מתי שהוא, וכך גם לגבי התוצרת שלנו שתגיע ליעדה. חוץ מזה, לא פשוט לנהל עכשיו את כל הקשרים העסקיים שלנו רק באמצעות הטלפון או באמצעות שיחות וידאו. כל הפיתוח העסקי שלנו נשען על השתתפות בכנסים בחו"ל. בשבוע הבא היינו צריכים להשתתף בכנס כזה באוסטריה, אבל בשל המצב, אנחנו נשארים בארץ".
איך מתמודדים עם הנושא הכספי של פעילות המפעל במציאות כזו?
"אין ספק שצריך לממן את הפעילות הזו. אנחנו כבר מתחילים להריח שגופי האשראי השונים מתכנסים פנימה כשאנחנו נמצאים בתקופה של אי ודאות. כאן נדרשת התערבות ממשלתית כדי למנוע פגיעה במפעלים ובעסקים השונים. אחרת, אנחנו צפויים לקטסטרופה. אנחנו גם מוטרדים מהעניין הזה וגם נערכים לקראת הבאות תוך ציפייה שהגורמים הממשלתיים יתערבו ויסייעו למגזר העסקי".
יש כבר צפי לעתיד?
"ההערכה היא שזה לא ייגמר בקרוב. הצעדים הקיצוניים שננקטים בימים אלה לא יחזיקו מעמד תקופה ארוכה. צריכים להתחיל לחשוב על העתיד. לכל מפעל יש יכולת ספיגה שונה. זה לא משהו אין סופי. ציר הזמן הוא הכי משמעותי. אי הוודאות זה עניין מתפתח. ברור לחלוטין שנושא קווי האשראי יושפע מאי הוודאות הזו. חסימת קווי האשראי היא משמעותית לגבי המשך קיומם של מפעלים רבים. חייבת להיות כאן התערבות ממשלתית".
חשש למחסור בעובדים
נכון לעכשיו, התעשיינים באזור הנגב, כמו עמיתיהם בשאר חלקי הארץ, עדיין לומדים את ההשלכות הצפויות עם התפשטותו של נגיף הקורונה. עם זאת, השבוע כבר נפתח בהתאחדות התעשיינים חדר מלחמה (חמ"ל) בו יוכלו תעשייני האזור לקבל מענה מיידי על מצוקותיהם.
מהתאחדות התעשיינים במרחב הדרום נמסר כי ישנן מספר השלכות מקרו־כלכליות אפשריות בעקבות משבר הקורונה. הבולטות שבהן: בידוד של מספר משמעותי של עובדים, פגיעה בקווי הייצור, אובדן לקוחות, אובדן הכנסות מדינה מייבוא, עלייה בהוצאות המדינה בשל הוצאות הבריאות ועלייה בפרמיות הסיכון. במרחב הדרום של התאחדות התעשיינים ציינו השבוע, כי ישנן למעלה מ־350 חברות תעשייה שצפויות להיפגע מהתפשטות הנגיף.
אביב חצבני, מנהל מרחב הדרום בהתאחדות התעשיינים אמר כי "מרחב הדרום פועל כל הזמן למען התעשיינים, ולכן אנו זמינים לסייע להם בכל שאלה ואתגר בעזרת מטה התאחדות התעשיינים. בדרום אנחנו בעיקר עדים לבעיות של מחסור בעובדים עקב הכניסה לבידוד, ביטול נסיעות של עובדים לכנסים, פגישות ותערוכות בחו"ל, בעיות בחומרי גלם ממדינות המזרח ואתגרים בייצוא התוצרת לחו"ל. תעשיינים דרומיים מדווחים כי במידה שהתפשטות הנגיף לא תיעצר, התעשייה הולכת להיכנס למשבר גדול".
עד כמה תשפיע התפשטות הנגיף על התעשייה בנגב?
"התעשייה היא עוגן כלכלי מרכזי לתושבי הנגב ופגיעה, ולו הקטנה ביותר, יכולה לגרום לנזק משמעותי בטווח הרחוק. במסגרת קהילת משאבי אנוש שאנחנו מפעילים בדרום אנו נחשפים למקרים רבים של עובדים שנמצאים בבידוד ואינם יכולים להגיע לעבודה. אסור לשכוח שעובדים בתעשייה הדרומית, בניגוד לחברות היי־טק, אינם יכולים לעבוד מהבית. יש קו ייצור שאותו צריכים לאייש, במקרים מסוימים 24/7. גם בלי המשבר המדובר, למפעלים באזור יש אלפי משרות רצפת ייצור לא מאוישות בגלל מחסור בעובדים מקצועיים. נוסיף לזה עובדים בבידוד, ונקבל סיטואציה שיכולה להביא את התעשייה למצב קיצוני".
