את שנית הכרתי במונית וישר היה חיבור. שנית היא בחורה חייכנית, חכמה, בת 38. על פניו נראה שלא חסר לה כלום - חוץ מבעל...כל פעם שהיא נוסעת איתי היא מבקשת ממני להתפלל שהיא תמצא את הבעל המיועד. שנית התחזקה בדת. התחילה ללמוד קצת באולפנה בבית וגן ורואים שהדת עושה לה רק טוב. ואני חושב לעצמי 'למה אני לא מרגיש את מה שכל החוזרי בתשובה מרגישים? את האור ללכת לשיעורי תורה, לאמר קדיש על ההורים שלי. אולי אלוקים לא רוצה אותי?...'
יום אחד שבאתי לקחת את שנית נכנסה בי איזו הארה, שאני יודע איך שנית תמצא את הבעל המיועד. "שנית תקשיבי", אמרתי לה, "אני יודע מה את צריכה לעשות בשביל למצוא את האחד ויחיד שלך".
"אתה רציני? אתה מדבר ברצינות?"
"כן. בטח. אני מבטיח לך שזה יעזור".
"יוסף נו, תדבר. אני במתח. מה לעשות? אתה רציני?"
"תקשיבי. את מגיעה לבית, את שמה דלי מלא מים. לוקחת שבעים שקלים בשקלים בודדים ואת מכניסה שקל לתוך הדלי עם המים ואומרת עבור מצוות הכנסת כלה מכניסה עוד שקל אומרת עבור מצוות הכנסת כלה... ככה עד שאת מכניסה את כל השבעים מטבעות. אחרי שסיימת, את מוציאה את כל השקלים ומכניסה לשקית ניילון. את המים שיש לך בדלי, את נכנסת לאמבטיה ושופכת עליך על הראש ואחרי זה את תורמת את הכסף רק למצוות הכנסת כלה".
"חחח, יוסף, מאיפה זה הגיע לך?" היא צחקה.
"כן, מאד! תעשי את זה תראי ישועות..."
"אני אקרא לך יוסף הצדיק בעל המונית. מי אמר לך שזה עוזר?"
"שנית, את רוצה להתחתן, נכון? את במשך שנתיים מבקשת ממני להתפלל בשבילך לחתן, הנה הפתרון שלך..."
"אני היום אעשה את זה! אני צריכה לפרוט שבעים שקל. יש לך לפרוט?"
"כן, אני חושב שיש לי. הנה".
"ולמי אני אתרום? אני אתן לך את הכסף תתרום אתה. גם ככה אני לא יודעת מה זה מצוות הכנסת כלה. פעם ראשונה שאני שומעת על מצווה כזאת".
"לא. את צריכה לתרום בעצמך ואך ורק למצוות הכנסת כלה! לשום דבר אחר לא!"
שנית נכנסה לבית ודבר ראשון לקחה את הדלי מלאה מים והתחילה לשים שקל ועוד שקל וכל פעם שהיא הכניסה אמרה בכוונה גדולה "עבור מצוות הכנסת כלה.." אחרי שבעים שקלים בתוך הדלי שנית הוציאה את כל הכסף שמה בשקית ניילון ושפכה עליה את המים הקרים. אחרי כמה ימים הגיע יום שישי, שנית התארגנה בדירה לשבת ושמעה דפיקות בדלת.
"מי זה?"
מאחורי הדלת היא שומעת "אני אוסף כסף עבור הכנסת כלה..."
"מה??!"
"צדקה עבור הכנסת כלה..."
"אוי רגע! אתה לא מאמין! יש לי בשבילך כסף! הצלת אותי. אני לא מאמינה!"
הבחור בדלת נדהם שמישהו כל כך שמח לתרום לו כסף ועוד שבעים שקל. כשהלך, שנית מיד התקשרה לספר לי מה קרה. במוצאי שבת, שוב נשמעה דפיקה בדלת דירתה של שנית. בפתח, עמדה אישה עם כיסוי ראש ואמרה לה שהיא באה כי שמעה את הסיפור המדהים שסיפר לה תלמיד של בעלה, יהונתן, הוא הבחור שבא להתרים כסף למצוות הכנסת כלה. האישה סיפרה לשנית שבעלה הוא רב, יש לו ישיבה של חוזרי בתשובה בשמואל הנביא. אחד התלמידים שלו ניגש אליו ואמר לו שהוא מאד רוצה להתחתן שהוא מרגיש שהגיע הזמן. הרב הורה לו לעשות מצווה שקשורה בהכנסת כלה. יהונתן לא הכיר מצוות שכאלה ובעצת הרב יצא להתרים כסף.
"מה אני אגיד לך", אמרה האישה לשנית, "כבר כמה ימים יהונתן הולך מבית לבית ומבקש כסף ולרוב אנשים בכלל לא מתיחסים. כשהוא ראה אותך ושמע את הדברים שעשית בשביל מצוות הכנסת כלה הוא אמר שהוא חייב להכיר אותך. הוא דיבר עם הרב והנה אני פה, מבקשת ממך לעשות שידוך ליהונתן..."
"אני בשוק", אמרה שנית וחיוך רחב על פניה "כנראה זה מכתוב."
אחרי כמה פגישות הם קבעו חתונה וכמובן ששנית לא vפסיקה לברך אותי. החתונה הייתה באחד המקומות הירוקים שיש באזור רחובות ואני כמובן הייתי אורח הכבוד שהתכבדתי פעם ראשונה בברכה והרגשתי שעשיתי משהו חשוב למולדת. תמיד הרגשתי שהדרך לגן עדן סלולה עבורי, למרות הכל... הבעיה שאחרי שנתיים כבר לא הכל היה ורוד. שנית ויהונתן ראו שלא הכל נוצץ ביניהם והם התגרשו. ניסיתי לעצור ולעזור כי חשבתי על זה שאני מאבד את גן עדן. אם היה לי סיכוי להיכנס אליו, זה דרך הזוג הזה.
