מהי תחושת שייכות?
כשאנחנו מגיעים לטיפול אחד הדברים החשובים שאנחנו מחפשים היא תחושת השייכות ותחושת הערך אצל המטופל. סביב תחושות אלו מודד את עצמו האדם, את חייו, בחירותיו , כשלונותיו והצלחותיו.
אלפרד אדלר, מפתח הגישה האדלריאנית, קבע כי האדם הינו יצור חברתי והצורך להיות שייך הוא המוביל בסולם הצרכים של בני האנוש. האדם ניזון מהסביבה, לומד ממנה, מתפתח מתוכה וזקוק ליחסי גומלין תמידיים.
כשאנחנו נולדים הקשר הראשון שלנו עם אמא הוא קשר קיומי. הנחיצות בקשר הוא השרדותי כמעט. יחד עם זאת אנחנו זקוקים למגע, חום, קרבה, חיוך.
הצורך הקיומי באוכל, ניקיון ובטיחות אינו מספק את האדם הקטן שנולד - הוא זקוק להרבה יותר מכך.
כשאנחנו מתבגרים כל אחד מוצא לעצמו את הזהות הייחודית לו, את קבוצות ההשתייכות אליהן הוא מכוון. אנחנו בונים את הזוגיות שלנו, המשפחה הגרעינית, ואת המקצוע ומקום העבודה. אנחנו בונים לנו מעגלי השתייכות שנוכל לחלקם ל- עבודה, חברה, משפחה.
שלושת המעגלים הללו מלווים אותנו למעשה מיום שנולדנו ועד יום מותנו.
אז שייכות במשפחה - מקומה ברור. אנחנו חלק ממארג אנשים שנולדנו לתוכו או שבחרנו בו. אנחנו מנהלים את הקן המשפחתי המצומצם על פי דרכינו, אמונותינו וערכנו.
את מעגל החברה אנחנו יוצרים מתוך הצורך שלנו להשתייכות חברתית - אם זה תחומי עניין, תחביבים, מכנה משותף, קשר מהעבר. כל אלה ועוד הם הבסיס לקיום הצורך החברתי שלנו.
למעגל העבודה יש אורך חיים קצוב. למעשה אנחנו לומדים את המקצוע שבחרנו בו בגיל צעיר יחסית ומיום זה ועד היציאה לפנסיה אנחנו נסובים סביבו. גם אם החלפנו מעגלי עבודה - עדיין אנחנו בתחום שבו המשמעות משנה פניה כאשר אנחנו נדרשים לצאת לפנסיה.
אז איך בעצם מתקיים מעגל העבודה כאשר אני יוצא לפנסיה? אני ממשיך לקיים רק שני מעגלים שהם המשפחה והחברה? ומה קורה לי בנפש פנימה?
שאלות מצויינות.
מעגל העבודה מקבל תפנית כאשר אנחנו יוצאים לפנסיה. אנחנו מאבדים חלק נכבד מהמשמעות שלנו, ממעגל השייכות שלנו, מהמהות שלנו. אז אפשר לעשות איזשהו restart למערכת שלנו ולמצוא דרכים חלופיות למלא את החסר.
הרבה אנשים מוצאים את השייכות המקצועית שלהם בהתנדבות. היציאה מהבית למעגל חברתי מקצועי ממלאת את הצורך הן המקצועי והן החברתי. התחושה שעדיין יש לך מה לתרום, אתה נחוץ ומשמעותי. בהתנדבות יש גם פידבק והערכה מצד הסובבים אותך שרואים בפועלך תרומה גדולה ורוחב לב.
יש פנסיונרים שבחרו לנתב את התקופה הזו ללמידה מחודשת, להתנסויות חדשות - גם זה חלק ממעגל העיסוק. כיצד אני מוצא למלא את החסר שנפסק כאשר יצאתי לפנסיה.
לצערי, רבים נכנסים למעין חוסר מוטיבציה ומשאירים את החלק הזה מיותם וסגור.
בטיפול אנחנו יוצאים למלא את החסר. אנחנו מחפשים דברים שיכולים לתת מענה הולם ומספק בתחום העיסוק. עבודה בגינה, עבודות יד, נגרות, פסיפס, סריגה, ציור, כתיבה יוצרת ועוד המון המון אפשרויות.
אז- אם אני רוצה לבחון את תחושת השייכות שלי אעזר בראשי התיבות אנ״י -
האם אני מרגיש א-הוב, נ-חוץ, י-כול.
כשאני מרגיש שאוהבים אותי, שאני נחוץ ושאני יכול - אני בונה לי תחושת שייכות חזקה ויציבה לחיים מאושרים.
ואם אני בודק ואני מרגיש שאולי אינני אהוב, או שכבר לא זקוקים לי ואין ביכולתי - אז כמה שיחות טובות יכולות לשנות את התמונה באופן מפתיע לטובה.
אל תשארו עם תחושות לא טובות לבד - אפשר וצריך לדבר את זה.
יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי. ניתן ליצור קשר במייל, בפייסבוק או בטלפון 050-6803313
