שנים אני מביט בתדהמה באנשים שחיים בסחרור צרכני שלא יודע שובע וקונים באופן בלתי מרוסן בלי לראות בעיניים: מעמיסים חפצים בלתי נחוצים בעליל, ממלאים ארונות במוצרים שנשכחים כלעומת שנרכשים ונקלעים לבולמוסי שופינג - עד שהם נאלצים לקנות ספרי הדרכה לסידור הבית ולשלם ממיטב כספם לגורואים חדשים שמלמדים אותם לסדר, למיין ולזרוק (את מה שלא היו צריכים מלכתחילה).
ימי הקורונה המוטרפים, ששלחו רבים מאתנו הביתה לפרק זמן בלתי ידוע של חוסר ודאות, הם בעיניי הזדמנות לחשוב מחדש על חיינו ועל המסלול האוטומטי שבו אנחנו הולכים בהתמדה עשורים רבים.
במסלול הזה יצרנו את תרבות המוצרים החד פעמיים שטינפו את כדור הארץ המסכן. התעלמנו מהזיהום, מהבזבוז, מהפסולת וגם מהלחץ הבלתי אנושי שההתמכרות לתרבות הצריכה הטילה על חיינו. הרגשנו צורך לשדרג את הנייד כל שנתיים, לרכוש רכב יותר משוכלל (אני מכיר אנשים שבחניית ביתם חונים ארבעה רכבים. הלו, שמעתם על משבר האקלים!?), וקנינו אינסוף שטויות באינטרנט, כדי להפוך את פתיחת החבילה לסרטון באינסטגרם. השווצנו בפייסבוק בתמונות הכי יפות מלונדון, ואיך שרגלינו דרכו בנתב"ג, כבר התחלנו לתכנן את הסופ"ש הבא.
בתמורה לכך הפקדנו – שלא לומר הפקרנו - את ילדינו הקטנים בידי זרים וראינו אותם רק ל"שעות איכות" בערבים. הסתובבנו עם רגשות אשם כי בקושי דיברנו עם ההורים המבוגרים שלנו, ואת הכל תירצנו ב"חיים", ב"עבודה" וב"לא היה לי זמן".
לא מעט אנשים התריעו על כך, ואני ביניהם, אך ללא הועיל – וטרפת הקניות נמשכה, גדלה, צמחה והפכה לחיידק טורף.
והנה, הכל נקטע בבת אחת. מרוץ העכברים נפסק ועימו העמידה בפקקים האינסופיים ושעות העבודה הארוכות. אנחנו פתאום מגלים את חשיבותן של חברות טובה, משפחה וקהילה. האוויר נקי. שומעים את ציוץ הציפורים וחיות הבר מתקרבות שוב לבתינו. אנו מבינים שבעצם בשביל לחיות טוב לא צריך כל כך הרבה.
האם אנו רוצים שגם העולם שאחרי הקורונה ייראה אותו דבר? האם הנורמליות והשגרה שאנו כה כמהים לחזור אליהן הן אלו של ההתמכרות הקודמת שלנו? או שבפנינו נפתחו כעת הזדמנויות חדשות לעתיד אנושי טוב יותר? אלו שאלות יסודיות, עמוקות, שרצוי שכל אחד מאתנו, וכולנו כחברה, נשאל את עצמנו.
יש לנו כעת פנאי למחשבה, לחישוב מחודש של מסלול חיינו ואפשרות לתהות על אחד הגורמים ההרסניים ביותר שאפיין את חיינו לפני הקורונה: ההשתעבדות לתרבות הצריכה.
אני רוצה לומר לכולם בכל הכוח: אפשר להיגמל ממנה. חובה להיגמל ממנה. קיבלנו הזדמנות חסרת תקדים לבנות את חיינו מחדש סביב הדברים החשובים באמת: המשפחה, החברים, הקהילה והטבע.
בבריאות טובה!
גדעון בכר, פעיל איכות סביבה, מרצה לנושא שינויי האקלים ויו"ר עמותת "תושבים משפיעים במודיעין" הפועלת לשימור הטבע והגנת הסביבה
