השבוע נכנסו התלמידים והסטודנטים בכל מוסדות החינוך באזור הנגב, כמו גם עמיתיהם בשאר חלקי הארץ, למציאות לימודית שונה מזו שהם הורגלו אליה עד סוף השבוע שעבר. בעקבות ההחלטה על סגירתם של כל מוסדות החינוך, מהפעוטונים ועד לאוניברסיטאות והמכללות, בשל התפשטות נגיף הקורונה, נשלחו המורים, התלמידים והסטודנטים לבתיהם להוראה ולמידה מרחוק.
מה שננקט בעבר רק לפרקי זמן קצרים ביותר בימים של הסלמה ביטחונית הפך השבוע, כך על פי כל ההערכות, למציאות שתלווה אותנו עוד חודשים ארוכים. במקום כיתות לימוד רגילות, כיסאות ולוחות ושיעורים והרצאות מול מורה או מרצה פנים אל פנים, החל מהשבוע יושבים כולם בבית, מתחברים למחשב האישי ולומדים באמצעות הלמידה המקוונת מול מסך המחשב. תלמידים, מורים והורים מספרים על המציאות החינוכית החדשה שנכפתה על ידי נגיף הקורונה.
בלי לקום מהספה
טופז ורנר, סטודנטית שנה ג' פוליטיקה וממשל, אוניברסיטת בן גוריון.
"ניהול החיים בשלט רחוק זו שגרה וירטואלית מבלי לקום מהספה. אין ספק שזה מוזר לשבת בסלון עם אוזניות ומחשב פתוח לטלוויזיה ולצפות בשיעורים. מרגיש לרגע כמו עידן אחר. ככה מתמודדת האוניברסיטה עם ביטול השיעורים הפרונטליים והעברה לשיעורים מקוונים.
האמת שזה מוצלח. שיעור שעובר בלשמוע ולראות את המרצה על המסך, לשלוח לה שאלות מבלי להרים יד ולהרגיש הכי חופשי ונוח (יחי הפיג'מה). אז בסך הכל, אני כסטודנטית רק מרוויחה מהמצב ומהכפייה להישאר בבית. ההרגשה היא כמעט כמו שיעור אמיתי, שומעים ורואים את המרצה ואף משתתפים באופן פעיל יותר. רק שהפעם השיעור היה בבית, וכנראה שאני לא היחידה שנהנתה מהחוויה. גם הכלבה החליטה שאולי עדיף לשמוע מה הבעלים שלה עוברת והחליטה להצטרף ולהקשיב לשיעור.
אז נכון, שהנסיבות לא חיוביות בכלל, אך השיעורים המקוונים עונים על ההגדרה של שיעור ויש לכך גם יתרונות. השיעור עובר חלק, שומעים טוב ללא פטפוטים של סטודנטים אחרים, המרצה עונה לשאלות תוך כדי שאנו שואלים בהתכתבות איתה ולא מפריעים לאחרים. לא יכולתי לצפות ליותר טוב מזה בהתחשב במצב".
הרצאה בשלט רחוק
פרופ' מיכל בר־אשר סיגל, המחלקה למחשבת ישראל, אוניברסיטת בן גוריון.
"השבוע, כמו יתר חברי הסגל, עשיתי את ההתאמות היצירתיות למציאות ההוראה החדשה כדי להמשיך ולעורר את סקרנותם של הסטודנטים גם מבעד למסך. זה אתגר חדש שאני רואה בו הזדמנות. במשך שנים אני משתמשת בטכנולוגיות למידה מרחוק כדי לתקשר עם עמיתים מארצות הברית ואירופה במסגרת קבוצות מחקר בינלאומיות.
קיבלנו תמיכה מאד יפה מהאוניברסיטה במעבר להוראה מקוונת. לפני שהתחלנו ללמד היו הדרכות מאד מועילות בכל שעה עגולה. כל מרצי המחלקה שיתפו בטיפים ולמדו אחד מהשנייה, והיתה אווירה ממש טובה שמחזקים זה את זה. גם הסטודנטים מביעים נכונות ולגמרי משתפים פעולה עם המצב.
בשגרה, הקורסים שאני מעבירה הם קטנים יחסית. ההשתתפות של הסטודנטים מאוד אקטיבית ויש הרבה דיונים, שיחות ומשימות. לשמחתי, זה קורה גם דרך המערכת של למידה מרחוק. אפשר להרים יד ולהשתתף. יש משהו אינטימי ומגבש בכך שכל אחד נמצא בבית שלו ורואים ברקע את החדר שלו והוא מתייצב בפיג'מה וכוס תה לשיעור. זה מאפשר לגלות צד אחר של הסטודנטים. גם זה שכל אחד רואה את המצגת בצורה מוגדלת ממש מקרוב, זה יתרון.
מצד שני, אחד האתגרים במצב החדש זה סטודנטים שאין להם גישה למחשב או שיש להם בבית מכשיר אחד שלא תמיד זמין או שהסביבה בבית אינה שקטה ללמידה. אנחנו עובדים כדי למצוא פתרון לכל סטודנט".
מתנדב בכל מצב
יאיר עטון (16 וחצי), תלמיד כיתה י'א בבית הספר ישיבת אמי"ת, באר־שבע.
"אפשר להגיד שעם התפרצות הקורונה השגרה שלי ממש השתנתה. כאחד שרגיל להתנדב ולהיות בעשייה תמידית, המצב וההימצאות בבית די מגבילים אותך. אני רגיל להתנדב במסגרות שונות שמתאימות לעקרונות שלי. למשל, בשנה שעברה התנדבתי במועצת הנוער של באר־שבע, נבחרתי להיות דובר המועצה ולפעול למען הנוער במגוון נושאים. השנה אני לוקח חלק בתוכנית 'עמיתי דילר' אשר עוסקת בעיקר בנושא מנהיגות. אני מעביר שיעורי טניס לילדים אחר הצהריים ובכל יום חמישי אני מתנדב בגמ"ח ומחלק מזון לנזקקים. לצד כל זה אני לא שוכח שאני בסך הכל תלמיד בכיתה י"א ויש לי גם מחויבויות לימודיות, במיוחד עכשיו כשאני לקראת הבגרויות.
כשהודיעו על ביטול הלימודים בגלל התפשטות הקורונה, בהתחלה שמחתי על כך שיהיה לי קצת חופש מהשגרה העמוסה. אבל כשהתמונה התבהרה והגיעו מגבלות כמו איסור התקהלויות ויציאה למקומות בילוי, הבנתי שזה נהיה רציני ושאני אצטרך למצוא תעסוקה. לאור המצב החלטתי להמשיך בעשייה ולסייע לאנשים שמתקשים לצאת מהבית או לחוצים לבוא במגע עם אנשים נוספים. אני מפעיל בסופר המשפחתי קו משלוחים של מוצרים במחירים אטרקטיביים מבלי לצאת מהבית. כשאני מסיים עם הכנת המשלוחים, אני מקדיש את אחר הצהריים ללימודים ולשהייה עם המשפחה".
שרק יעבור מהר
הראל בנג'ו (עשר וחצי), תלמיד כיתה ה' בבית הספר 'רכסים', באר־שבע.
"האמת שבשבועות האחרונים מאוד חששתי מהקורונה. למדנו על מחלה חדשה בבית הספר ומיד גם הסבירו לנו כמה חשוב להקפיד על היגיינה. נורא חששתי בהתחלה, במיוחד לאור העובדה שמדובר בנגיף ללא חיסון. אחרי שהסבירו לנו שילדים אינם בקבוצת הסיכון, נרגעתי.
כשהקורונה הגיעה לישראל והוחלט על ביטול הלימודים בבתי הספר, אני והחברים שלי שמחנו. לא צריך להגיע לבית הספר ויש חופש עד פסח. ואז התמונה התבהרה. נאסר על התקהלויות ואנחנו ממש לא יכולים לצאת למקומות בילוי. בינתיים אני מעביר את הזמן בעיקר בבית, עוזר במטלות הבית, במיוחד בטיפול באחים הקטנים שלי. השבוע אפינו עוגות ויצאתי להתאוורר בחוץ עם כמה חברים תוך שאנחנו שומרים על מרחק האחד מהשני.
מבית הספר שולחים לנו מטלות ודואגים שלא יהיה לנו משעמם. אני בעיקר מנצל את החופש שנכפה עלינו למשחק באקס בוקס ובטיק טוק. המצב גרם להרבה אנשים להיות עם חוש הומור ויש שם המון סרטונים מצחיקים סביב הקורונה.
אמא שלי הכינה לנו צנצנת מיוחדת עם הרבה פתקים ורעיונות לפעילויות בבית. אז כל פעם שאני אומר שמשעמם לי, אני מוזמן להוציא פתק מהצנצנת עם משימה או פעילות. אנחנו רק בשבוע הראשון ואני מקווה שזה יעבור מהר ושבעיקר לא יהיה לי משעמם".
מציאות מאתגרת
דפנה פריינטה, מחנכת כיתה ה' ורכזת חברתית בבית הספר 'בארי' בבאר־שבע.
"הילדים חשופים לכל כך הרבה מידע שיוצר פאניקה. הילדים מרגישים זאת. זה המקום שלנו כמורים להקנות להם ידע, הבנה וכלים להתמודדות פיזית ורגשית.
בימים האחרונים, עם הרחבת הצעדים במאבק נגד הקורונה, נערכנו ללמידה מרחוק. לצערי הרב, אנחנו באזור שלנו למודי קרבות ומכירים את המציאות הזו בגלל המצב הביטחוני. הלמידה מרחוק אינה זרה לנו. התגייסנו למשימה ונערכנו בזמן תוך הכנת משימות ומערכי שיעור רלוונטיים לתלמידים. יש המון חומרים שאפשר לבחור ברשת. אנחנו מוצפים בחומרים רבים, גם ממשרד החינוך וגם מגורמים אחרים, כמו תנועות נוער ועמותות חינוך למיניהן. הקשר שלי עם התלמידים נעשה באמצעות אתר בית הספר במקביל להודעות וואטסאפ לתלמידים ולהורים. תלמיד שאין לו וואטסאפ, אז אני דואגת להתקשר אליו באופן אישי הביתה או דרך ההורים.
יש תלמידים שיושבים בבית ומתקשים להיכנס לפורטל ואני מנחה אותם דרך שיחות וידאו שלב אחר שלב. יש יחס מאוד אישי לתלמידים במצבים כאלה. במסגרת הלמידה המקוונת אני גם מטילה על התלמידים משימות שונות. לסוף השבוע הזה, למשל, הטלתי עליהם להכין מזון בריאותי ולהעלות את התוצאה לוואטסאפ של הכיתה. אני גם שולחת להם סרטונים בנושא שמירה על כושר גופני, נושא חשוב ביותר בימים שהם ספונים בבית.
הילדים, כך אני מרגישה, רק מחכים שאשלח להם משימות ברשת. זה חלק ממערכת הלימודים. אני מאד מחוברת לתלמידים שלי ומתגעגעת אליהם. כולנו מחכים לחזור לשיגרה בימים של ישיבה מאולצת בבית. אנחנו המורות נתמכות כל הזמן על ידי מנהלת בית הספר, היועצת ורכזת התקשוב. זו מערכת שלמה שעובדת ביחד.
אני אמא לשני ילדים, בני עשר וחצי וחמש וחצי. זה מצב מאוד מאתגר. הילדים הפרטיים שלי גם הם בבית ואני צריכה לתפקד בו זמנית גם כאמא וגם כמורה. מצב לא פשוט, אבל אני מרגישה מסופקת ומוצאת את האיזון בין הילדים הפרטיים שלי לבין התלמידים שלי. יש לי שני ילדים בבית ועוד 27 ילדים בכיתה. כולם היו ילדיי ללא יוצא מן הכלל. אני בשבילם".
